רק החזק שורד (ימי קורונה)

קהילה? הצחקתם אותי…

מגיפת הקורונה היא הזדמנות פז לגלות אם הרשת היא גלגל הצלה עבור הקהילה או רק עוזרת להטביע אותנו.

עובדה מחקרית: קהילות נוטות להתגבש ולהתאחד כאשר יש ברקע סכנה כללית.

אז הנה אנחנו נמצאים בלב ליבה של מגיפה אמיתית שמסכנת את כולנו. 
מרגישים בשינוי הקהילתי? חכמולגים ימהרו לציין את ההנחיות לשמור מרחק של 2 מטר ולמנוע התקהלויות של יותר משני אנשים. אבל זה לא אמור למנוע מאיתנו לתקשר ולהיות יותר מעורבים/מתחשבים בסביבתנו. דבר שלא מתרחש ביום יום השיגרתי שלנו. 

אכן, משרד הבריאות מנחים את הכלל להסתגר בבתים על מנת למנוע התפשטות המחלה בקרב האוכלוסייה הפגיעה (קשישים בעיקר). אך בזמנים אלו אין מנוס מהפניית אצבע מאשימה כלפי הגורמים שלכאורה מחמירים את המצב. ההאשמות כרגע (על פי הרשת בכל אופן) מופנות כלפי הקשישים והקהילה האורתודוקסית שלא נשמעת להנחיות. 

פנינים מהרשת שליקטתי: (מעדיף לא לתת קישורים כדי לא לתת במה)
"הקשישים האלו מתים גם ככה, למה בכלל סופרים אותם בסטטיסטיקה?"
"בכל יום מתים קשישים, זו לא אשמת הקורונה"
"איזה כיף, נפטרנו מעוד כמה פנסיות תקציביות"
"שינעלו את הזקנים, אנחנו מפסידים כסף כל יום בגללם, הם לא צריכים לצאת לעבוד ממילא"
איפה האחדות? איפה הערבות ההדדית? איפה האמפתיה? נכון, ישנם מקרים נדירים של מלאכים המסייעים ועוסקים במלאכת קודש לסייע לנזקקים, אבל מדובר באחוזים בודדים.

זה הזמן של הצעירים להוכיח שהם (כמו הדורות הקודמים) יכולים לנשא על כתפיהם גם את האוכלוסייה החלשה. להראות אכפתיות ואנושיות כלפי אלו שהביאו אותם עד הלום. 

משנה לשנה ערך האוכלוסייה הצעירה עולה בעוד המבוגרים נחשבים למעמסה ולא רלוונטיים. האמנם? בשעה שהצעירים דואגים לתחת שלהם ורק משתעשעים ברשת, המשבר האמיתי הוא לא מגיפת הקורונה אם כי הטמטום בחסות הטכנולוגיה הצעירה.

בשעה שיש חסך קיומי – האינסטינקט החייתי שלנו הוא להצטייד (ביצים, בשר, מצרכים וכו')  כאן נבחן האם אנו באמת יכולים להתעלות על ההרגלים הפרימיטיביים שלנו ולעשות את הדבר המושכל, ללכת נגד הזרם?! לסייע לאוכלוסיה הפגיעה.

האם בעקבות מגיפת הקורונה הרגשת מחובר יותר לקהילה כן/לא פשוט יענה לך על התשובה!

אתגר: נסו למצוא כתבות חיוביות על עזרה לבעלי סיכון גבוה לעומת טוקבקים, דעות ובדיחות על חשבונם ברשת